הסבר:

התרחשותו של אירוע קשה הייתה קלה כל כך לניבוי, ומכאן שאלו שלא שיערו את
התרחשותה נהגו בטיפשות.

מקור:

בספר דניאל מתואר משתה של המלך הבבלי בלשאצר. במהלך המשתה הוא מחלל את
גביעי היין הקדושים שנלקחו מבית המקדש בידי אביו נבוכדנצר ומשתמש בהם ככלי שתייה
עבורו ועבור שריו, נשיו ופילגשיו. בזמן המשתה יוצאות אצבעות יד אדם וכותבות על קיר
בהיכל המלך את הכתובת "מְ נֵ א מְ נֵ א תְ קֵ ל ּופַ רְ סֵ ין" )דניאל, ה כה(. המלך מחוויר ונבהל, קורא
לחכמיו ולקוסמיו ואומר להם כי מי שיגלה את פשר הכתובת יקבל בגד ארגמן שנהגו ללבוש
בני מלוכה וענק זהב שאותו היה רשאי לענוד רק מי שקיבלו מהמלך. פרס נוסף שהציע
בלשאצר היה כס השליט השלישי בממלכה - באותו זמן שלט נבונידוס כשליט ראשון
ובלשאצר בשליט שני. איש מן החכמים והקוסמים לא עמד על פשר הכתובת שעל הקיר.
משהובא למלך החכם העברי דניאל, הוא פירשה כנבואת חורבן לבבל: האל מנה את ימי
שלטונה של בבל - שקל במאזניים את ערך מלכותה ומצא שהוא חסר - ועל כן תיפול בבל
בידי פַ רְ סֵ ין - הפרסים. ואכן, בבל נכבשה על ידי הפרסים, וחולקה בין פרס ומָ דַ י. בלשאצר
נהרג עוד באותו לילה.
במסכת "סנהדרין" כב ע"א דנו חכמים בסיבה לכך שחכמי בבל לא ידעו לפענח את הכתובת
על הקיר. כל חכם הציג דעה אחרת, אך כולם טענו שהכתובת על הקיר הייתה מוצפנת,
ושחכמי בבל לא הצליחו לפצח את הצופן. גרסת האמורא שמואל מופיעה בציורו של
רמברנדט "הכתובת על הקיר".

באנגלית: the handwriting on the wall

הבקרה של יעקב פרוינד:

ובכל זאת הדוור התבלבל.