הסבר : הגזמה בהערכה, חשש יותר מדי, פחד שווא מפני סכנה מדומה. ראה סכנה במקום שאיננה , ראה דברים שאינם קיימים במציאות.
מקור: המקור הנתפס כביטוי מהתנ"ך הינו נכון חלקית ,כי הביטוי המופיע בספר שופטים פרק ט הוא קצת שונה, "את צל ההרים אתה רואה כאנשים".
הדרך היפה לתאר את הסיפור לדעתי הינה כפי שמבין אותו גמלאי של השב"כ – מר חיים מנור- מינא:
הסיפור, המופיע בספר שופטים פרק ט’, מתאר את אופן הטיפול של אבימלך במרידה נגדו בשכם.
על פי הסיפור התנ”כי, אבימלך בנו של גדעון מחסל את 70 אחיו וממנה את עצמו למלך על ישראל. הוא למעשה המלך הישראלי הראשון המופיע בתנ”ך, עוד לפני שאול דוד ושלמה.
בשלב מסוים מורד באבימלך אדם בשם געל בן עבד ומסית את תושבי שכם נגדו. שר העיר שכם באותה עת הוא זבול, הנאמן לאבימלך, אולם אינו חושף זאת.
זבול מעביר את דבר המרד לאבימלך מבלי שגעל ידע על כך: “וישלח מלאכים אל אבימלך בתרמה לאמר הנה געל בן עבד ואחיו באים שכמה והנם צרים את העיר עליך: ועתה קום לילה אתה והעם אשר אתך ואֱרבה בשדה: והיה בבקר כזרח השמש תשכים ופשטת על העיר והנה הוא והעם אשר אתו יוצאים אליך ועשית לו כאשר תמצא ידך”.
בשפה המודיעינית זבול הוא למעשה סוכן סמוי של אבימלך ביעד ומעביר לו בזמן אמת מידע חיוני על הכוונה למרוד. הוא גם ממליץ לגבי צורת הטיפול במרד מתוך הכרת השטח – התקפה עם שחר.
הוא עושה זו בחשאיות תוך כדי תרמית של געל (זוהי אחת הפרשנויות של המילה בתרמה המופיעה בפסוק).
אבימלך מקבל את המידע ונערך עם כוחותיו בארבעה ראשים סביב שכם בשעת לילה, מתוך כוונה לתקוף את המורדים עם שחר ולהפתיע אותם, כהמלצת זבול. געל מבחין בשעת בוקר מוקדמת בתנועת כוחות ומביע את מוטרדותו מפניה.
זבול, המודע למבצע של אבימלך, דואג להיות קרוב לגעל, שומע את דבריו ודואג להרגיעו. הוא משמש כחלק ממרכיב ההונאה של אבימלך כסוכן המשטה בגעל וכמו שנאמר: “וירא געל את העם ויאמר אל זבול הנה עם יורד מראשי ההרים ויאמר אליו זבול את צל ההרים אתה ראה כאנשים".
סופו של הסיפור שאבימלך כבש את שכם וגירש את געל משכם.
אם כך מניין "ראה צל ההרים כהרים" ?
הביטוי נטבע בתקופת תחיית השפה העברית וניתן למצוא אותה בכתביו של מרדכי אהרן גינצבורג – 1846-1795, בספרו קריית ספר משנת בשנת 1835 , נאמר "טוב אתה לי מעשרה אוהבים זולתך ורק המחלה העוברת על נפשך העדינה החמה את רוח דמיונך לחזות כל דבר גדול פי שבע בכמותו האמיתית עד כי היו לך צל ההרים כהרים".
וכן אצל מנדלי מוכר ספרים – בשנת 1862 כותב ספר אהבים בשם לימדו היטב :" את צל ההרים ראו כהרים, והפכו הצור לאגם מים חלמיש למעינו מים".
הברקה של יעקב פרוינד: במקרים רבים אלו הרים... ללא צל של ספק.