הניב הינו בארמית ומשמעותו : מה שלָמַד אדם בילדוּתו, מה שאדם למד להכיר בילדותו ואינו שוכח לעולם
הלימוד והשינון שאדם לומד בהיותו קטן וצעיר נחקק בו חזק יותר מאשר לימודים שלמד בגיל מאוחר יותר.
קטנותו מתקיימת יותר ואינה נשכחת ממנו מזו שלמד בזקנותו.
הביטוי נפוץ בספרות התורנית ונעשה בו שימוש גם בעברית בת ימינו.
ילד קולט וזוכר טוב יותר ממבוגר כי הוא ללא טרדות וראשו נקי לקלוט ואילו אדם מבוגר טרוד יותר ומנגנוני הזכרון הולכים ומתדרדרים עם הגיל...
החשיבות של לימוד בגיל צעיר הינה משמעותית ביותר ולא לחינם תלמודי תורה מתחילים בגילאים צעירים יותר מהחינוך הממלכתי.
אדם שזכה בשנות ילדותו ובצעירותו לבסיס יציב, סביבה תומכת וחמה – כל אלו הופכים חלק נצחי באישיות שלו ודווקא בתקופה הזו אפשר לשזור בתוך העולם הפנימי והעמוק ביותר של הילד את הערכים שילוו אותו לתמיד.
זיכרונות בכלל, וזיכרונו
ת ילדות בפרט, הם חלק מהזהות האישית ורצף תחושת העצמי. זיכרונות מיצגים נרטיב ברור ויציב, חיבור העבר עם ההווה, שתפקידו להכין את הפרט להתמודדות עם העתיד
מנגנוני הזכרון שומרים יותר על מה שלמדנו וכאשר הזכרון הקצר נפגע נשאר עדיין מה שטבוע בנו. אנחנו זוכרים את השירים הישנים ששרנו בנעורינו בעל פה ולא שוכחים אותם.
הסרט "גירסא דינקותא" בבימוי נועה רוט הסרט עוקב אחרי משפחה שחיה בין העולם החרדי והחילוני ופורש את סיפורם של הסופרת יהודית רותם ורב חרדי מכובד, שגירושיהם לפני 30 שנה טלטלו את העיר בני ברק ואת חייהם של שבעת ילדיהם. טרם ימלאו לה 40, יוצאת הבמאית למסע בצללי בית ילדותה, מתוך תקווה לחבר בין הניצים במשפחה ולהקים סוף סוף בית משלה.
מקור הביטוי :
הביטוי מופיע רק פעם אחת בתלמוד הבבלי במסכת שבת כ"א עמוד ב'.
מסופר כי אמרו חכמים הלכה לפני אביי בשמו של ר' ירמיה, אך אביי לא קיבל את דעתו של ר' ירמיה כי הוא לא סמך על דבריו.
אולם כאשר הגיע רב אחר ( רבין ) מארץ ישראל לבבל אמרו החכמים את אותה ההלכה בשמו של ר' יוחנן –אזי אביי כן קיבל את דעתם.
ואז אמר אביי אני מצטער שלא הייתה לי הזכות , כבר מתחילה כששמעתי את ההלכה בשם ר' ירמיה, לקבלה.
ושואלים על כך: הרי בסוף הוא ידע את ההלכה. אז מה אכפת לי אם ידע את זה בהתחלה או בסוף, והרי הוא למד אותה עכשיו וקבל אותה לבסוף...
על כך מגיבים, שאם היה לומדה בצעירותו היתה עדיפה ( גירסא דינקותא ) שדברים שאדם לומד בצעירותו זוכר הוא יפה יותר.
לביטוי קימות מקבילות רבות. לדוגמה, במשנה (אבות ד כ) נאמר: "אלישע בן אבויה אומר: הלומד ילד - למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר חדש. והלומד זקן - למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר מחוק".
הברקה של יעקב פרוינד: המניקות, שמות להצנעת ההנקה גירסא בינקותא - "הסתר עופרים".