top of page

מה מקור הביטוי "תהה על קנקנו"

עודכן: 1 במרץ 2023

האם לתהות על קנקנו של אדם זה דבר חיובי או שלילי ?


תהה – שאל את עצמו, הטיל ספק , פקפק, התפלא, השתומם

קנקן : כד יין

תהה על קנקנו : הריח את היין שנמצא בקנקן על מנת לעמוד על טיבו של היין הנמצא בתוכו

ובהשאלה לעמוד על טיבו של אדם.

לעמוד על טיבו של אדם הינה אמנות הדורשת מחשבה וניסיון והתאמה לצורך, לעיתים מתפלאים כיצד נבחר מישהו לתפקיד והוא לא מתאים לתפקיד ולעיתים כיצד אדם מתאים באופן מושלם לתפקיד אותו הוא ממלא.

מקור הביטוי

בפרקי אבות פרק ד' כ : רַבִּי אוֹמֵר, אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן, אֶלָּא בְמַה שֶּׁיֶּשׁ בּוֹ. יֵשׁ קַנְקַן חָדָשׁ מָלֵא יָשָׁן, וְיָשָׁן שֶׁאֲפִלּוּ חָדָשׁ אֵין בּוֹ:

אל תסתכל על אדם על פי קומתו או מראהו אלא במה שיש בו, כלומר לך ותריח כמו ביין אם יש בו תורה או לא. יש אדם שהוא צעיר אך מלא כמו יין ישן וטוב ויש ישן שאפילו חדש אין בו. לכן לת תתהה על קנקנו ותבין את טיבו.

אגדה מספרת סיפור די מצמרר - במסכת בבא בתרא כ"ב עמוד א'

אך לפני כן הקדמה קצרה, בתקופת התלמוד היה תפקיד חשוב לראשי הגולה לפקח על פעילות השווקים ולוודא תקינות של מידות ומשקלות וגם פיקוח על מחירים. ניתנה זכות קדימה לחכמים למכור את סחורתם על מנת שיתפנו ללמוד. באותם זמנים לא ניתן היה לממשה ללא פיקוח של ראשי הגולה על השווקים.

והנה האגדה: מסופר על רב דימי שהגיע מנהרדעא שהביא מטען גרוגרות תאנים בספינה כדי למוכרן אמר לו ראש הגולה לרבא: צא וראה, אם הוא תלמיד חכם ותיתן לו עדיפות למכור גורגרות.

רבא האציל סמכות לתלמידו רב אדא בר אבא ואמר לו :"לך תהה על קנקנו" כלומר בדוק אם הוא תלמיד חכם ואת יכולותיו הנפשיות .הלך רב אדא בר אבא ושאל אותו שאלה מוזרה ומכשילה בנושא טומאה וטהרה "פיל שבלע סל עשוי מנצרי ערבות ופלט אותה שלימה כפי שהיא, האם היא מטמאה או נחשבת מעוכלת ונטהרה ?

לא הייתה בידו של רב דימי תשובה וענה לו רב דימי כך: האם אתה הוא רבא, שאתה שואל אותי שאלה קשה כזו?

טפח רב אדא בר אבא על סנדלו של רב דימי – ביטוי של זלזול

אמר לו ר' דימי ביני לבין רבא יש הבדל גדול אבל אני עדיין יכול להיות מורה שלך...

החליט משום כך רב אדא בר אבא שאין רב דימי רב חשוב ולכן לא נתן לו קדימות והתקלקלו כל התאנים ואיבד ר' דימי את כל כספו. פנה רב דימי לפני רב יוסף ואמר לו : ראה איך התייחסו אלי...

ענה לו ר' יוסף : מי שלא התעכב לנקום את העוול שנעשה למלך אדום, לא יעכב את העוול שנעשה לך וציטט פסוק מספר עמוס, כתוצאה מכך מסופר כי נפטר רב אדא בר אבא.

סיפור מוזר של זלזול בכבודם של תלמידי חכמים והעונש הנובע מכך.

בגמרא דנים מי אשם במותו של ר' אדא ? האם הוא עצמו שזלזל בתלמיד חכם והתחכם איתו ( הם לא היו מאותה אסכולת לימוד ) האם ר' יוסף אשם שקללו ? האם רבא שהאציל סמכות ושינה ממה שביקשו ממנו, במקום לבדוק אם הוא תלמיד חכם, אמר לו לך תתהה על קנקנו ?

סיפור מוזר נוסף מופיע במסכת שבת ק"ח עמוד א' מספר על שמואל ותלמידו ששמו קרנא

שמואל וקרנא מראשוני האמוראים בבבל היו יושבים על שפת נהר מלכא. ראו את מי הנהר שהיו גליים – מתנשאים ועכורים.

אמר לו שמואל לקרנא: אדם גדול בא מארץ ישראל, וחולה הוא במעיו, ומתרוממים המים לשם כבודו; לך לתהות על קנקנו ובלשון הגמרא : "זִיל תְּהִי לֵיהּ אַקַּנְקַנֵּיהּ" (=בדוק מה טיבו).

היה זה האמורא רב, שהגיע לבבל. קרנא הלך לבחון את רב, ורב ענה על כל שאלותיו.

השאלות ששאל את רב היו:

א. מנין שאין כותבים תפילין אלא על גבי עור של בהמה טהורה ? ענה לו רב : כי כתוב "למען תהיה תורת ה' בפיך" - מן המותר בפיך

ב. מנין לדם שהוא אדום ? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּרְאוּ מוֹאָב מִנֶּגֶד אֶת הַמַּיִם אֲדֻמִּים כַּדָּם״

ג. מנין יודעים שעושים ברית מילה "באותו מקום" הכוונה באבר המין ? ענה לו רב נאמר "וביום השמיני ימול בשר ערלתו- " ויקרא יב, ג, ונאמר להלן "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו" ויקרא יט, כג, מה להלן מדובר בעצים שהם דבר שעושה פרי — אף כאן הכוונה לדבר שעושה פרי.

השאלות ששאל היו קנטרניות והעיכוב הזה גרם צער לרב, מפאת מחלתו, ולכן פנה אל קרנא ושאל אותו לשמו מאי שמך? - קרנא. - אמר לו רב: יהי רצון שתצא לו "קרנא" (=קרן) בעיניו. אחת הגירסאות מספרת כי יצא לו בליטה בין עיניו.

שמואל היה רופא וידע כי רב סובל ממעיו ולכן כאשר אירח אותו בביתו נתן לו שיעורים ודגים, קטניות וכוס שיכר – כל המאכלים היו תוך כוונה שישלשל ויפטר ממחלת מעיו, כיוון שרב לא ידע את כוונתו של שמואל כעס עליו רב וקללו ואמר מי שמצער אותי שלא יתקיימו בניו. אף על פי שנתברר לרב כוונתו הטובה של שמואל, אך הקללה שהטיל על שמואל התקיימה.

משני הסיפורים אנחנו רואים כי כאשר מישהו תוהה על קנקנו של אחר ורוצה לעמוד על טיבו יעשה זאת בצורה מכובדת ולא באופן קנטרני ולא מעורר כבוד.


הברקה של יעקב פרוינד : כשהגיע לראשונה לפריז תהה על הריקוד המוזר הזה...קאן-קאן.

ולמתקדמים : תהה על משמעות..."אִסְתְּרָא בִּלְגִינָא קִישׁ קִישׁ קָרְיָא"

ועתה כשאנחנו בסגר זה הזמן להפתיע חברים ומשפחה בספר "פתגמים בתלבושת החידה"

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


שמרו איתנו על קשר!
ספרו לנו מה המייל שלכם, ואנחנו נספר לכם
כל פעם שמתפרסם פוסט חדש בבלוג

ההרשמה התקבלה בהצלחה

bottom of page